יש סופרות שאני עוקבת אחריהן, מתעניינת ורק מחכה לדבר הבא. אבל זה לא תמיד המצב. לא תמיד אני שמה לב למי הסופרת. וכאן אולי הגיע הזמן שאכתוב את זה על גבי האינטרנט בתקווה להזכיר לעצמי העתידית - אני ופנלופה דאגלס לא מסתדרות. כי שכחתי שלא התלהבתי מבולי ושליל השטן היה לי מטופש - וכאן יש פחות או יותר את אותן הבעיות עם תפאורה קצת אחרת. אז מה יש לנו הפעם? ריאן ומישה התחילו להחליף מכתבים ביסודי ולא הפסיקו עד היום (יב'). הם יודעים אחד על השני הכל: איך נראה היומיום, מה החלומות לעתיד ואיך נר

התלבטתי הרבה איך אני הולכת לכתוב את הסקירה הזאת. זה כמעט ספר פנטזיה בעיני למרות החוסר בדרקונים, קסם או אלמנטים פנטסטיים כלשהם. משהו...