מושחת (ליל השטן #1) / פנלופה דאגלס

התלבטתי הרבה איך אני הולכת לכתוב את הסקירה הזאת. זה כמעט ספר פנטזיה בעיני למרות החוסר בדרקונים, קסם או אלמנטים פנטסטיים כלשהם. משהו באווירת החבורה הכל יכולה נותן הרגשה כזאת ולעומתה המציאות כל כך רחוקה משם.

טריגרים: מע' יחסים רעילה, תקיפה פיזית ותקיפה מינית, אלימות במשפחה, פדופיליה (רק מוזכר)

אז מה יש לנו הפעם?

חבורת ילדים עשירים, כסף ישן ודפקות מהילדות שהם מעבירים הלאה. ארבעת הפרשים של העיירה משליטים טרור: הם הורסים, הם לוקחים ואף אחד לא עומד מולם - עד שבחורה אחת מסתבכת איתם יותר מדי. שלוש שנים אחרי הם מחפשים נקמה, והיה להם הרבה זמן לתכנן אותה.

ומה חשבתי?

אין הפעם נקודות מה עבד ומה לא, כי אני בעיקר... לא החלטית. רציתי לנסות ספר מחוץ לאזור הנוחות שלי, ויחסית לאופל הוא נשמע די לייט.

כל הדמויות לא סבירות, נמאס לי מילדים ששולטים בכל עולם המבוגרים, הקצב הרבה יותר מדי מהיר והאינטרקציות לא נעימות. אבל למרות כל אלה הספר קריא להפליא.

ארבעת הפרשים, חבורת גברים כמעט כל יכולים: עשירים, חזקים, חכמים, אף אחד לא מתעסק איתם ולא משנה מה הם יעשו. הכח הפיזי המוגזם, השימוש בפגיונות, המסיכות והחושך בכל מקום גרמו להם להראות יותר כמו יצור, מפלצת או סתם ערפד מאשר אנשים רגילים. הם המפלצת שאורבת לאנשים תמימים וחוטאים כאחד. וטוב שכך, כי אם לא הייתי באה בגישה הזאת אני לא סגורה שהייתי מסיימת את הספר.

הערת צד: למה כולם כל הזמן מצפים ממני להאמין שחבורת תיכוניסטים (בעבר של הספר) שולטת בעיירה (ובכל מקום שמגיעים אליו) ברמה כזאת שכל המבוגרים גם מתכופפים מולם. למה הכסף שלהם כל כך משנה? לכולם שם יש כסף ישן!

בצד החיובי הספר מתחיל ונגמר, ולגמרי עומד כסטאנד אלון. הסמאט מגוון יחסית (גם אם מתאים למימ של איפה הידיים והרגליים) ולבחורה יש מדי פעם עמוד שדרה.

מה שכן, האפילוג מבאס. ממש. עד שכבר הגענו לסיום והשלמנו (או לא) אם מה שקרה עד עכשיו, הסיום מגיע כדי לבאס אותנו בעמודים האחרונים בלי סיבה. זה לא תרם לעלילה!

שורה תחתונה? לא יודעת. אני לא חובבת אופל גדולה והוא לא היה טו מאצ', אז אם מעניין אתכן לנסות אולי זאת לא התחלה רעה