Our Infinite Fates \ Laura Steven

הם אהבו אחד את השניה אלפי חיים. הם הרגו אחד את השניה בכל אחד מהם.

תקשיבו, אני קצת בסערת רגשות עם הספר הזה, ומאוד מאוד קשה לדבר עליו בלי לספיילר - אז אם דברים נשמעים כלליים מדי תדעו שזה כי השתדלתי! למכן הסר ספק - אין פה ספויילרים.

קודם הקדמה שהיא תקדים את הסיפור

לספר הזה ניגשתי כמעט בליינד. זה התחיל משיחה על כמה לולאות זמן זה מעצבן עם מוכרת מאוד נחמדה אי שם במרכז לונדון. היא הרימה את הספר ואמרה 'תקשיבי, זה לא לולאת זמן אלא גלגול נשמות. הם חיים עד גיל 18, נזכרים בחיים הקודמים ככל שמתבגרים ואז אחד מהם הורג את השני'. סוקרנתי! וזה שהספר כל כך יפה היה השכנוע הסופי. קניתי אותו שמחה וטובת לב וחזרתי הביתה. מה כמעט בליינד אומר? שלא שמעתי עליו כלום לפני או אחרי. לא המלצות, לא דיסים, לא דיונים. כלום. הגעתי נקיה ואני חושבת שזאת הדרך היחידה לקרא את הספר הזה.

קחו רגע להתפעל מהכריכה המהממת. במציאות כל הזהבים נוצצים וצידי הספר ורודים ומקושטים בחרבות.

אז מה יש לנו הפעם?

אוולין חיה אינספור גלגולי חיים, בכל אחד ואחד מהם היא נרצחת לפני גיל 18. אבל בגלגול הנוכחי יש לה מוטיבציה נוספת להישאר בחיים: אחותה צריכה תרומת מח עצם והפרוצדורה מתעכבת. כדי להציל אותה היא תצטרך: 1. למצוא אויב בן מאות שנים שצד אותה בכל גלגול 2. להבין למה רודפים אחריה כדי לשבור את המעגל 3. והכי חשוב - לנסות לא להתאהב בהם. שוב.

ומה חשבתי?

נתחיל בחלק החשוב - עד עמוד 316 (מתוך 392) הספר נ-ה-ד-ר. הוא מתעסק במוות ואובדן בצורה כמעט פואטית, אבל לא כבדה עד כדי ייאוש. הדמויות שונות מאוד אחת מהשניה בדרך בה הן מתמודדות עם עול הכמעט-אלמוות ויש הרבה דילמות לגבי אהבה - של משפחה, של חברים, של תקופות זמן. וכמה האהבה שלהם שונה מהאהבות האלה. היו קטעים שממש דמעתי בהם, כי בסוף לכולנו, מרגע הלידה, מחכה אובדן בהמשך הדרך.

למרות האובססיה שלהם אחד לשני זה לא אינסטה-לאב. הם עברו יחד הרבה. הם מכירים את האדם שמתחת לגוף המשתנה.

ואם כבר גוף משתנה - הספר עושה פה משהו ממש מגניב. כשהם מדברים על עצמם-עצמם הם מדברים ביחיד, אוולין וארדן. אבל כשהם מדברים על עצמם-הגוף הם מדברים ברבים. הם נולדים שוב ושוב לגופים שונים, לפעמים בן ובת, לפעמים שני בנים ולפעמים שתי בנות. הדרך שבה הם מתייחסים לזה שונה גם היא וממש מעניינת לקריאה!

מבחינת זמנים, אנחנו נעים בין ההווה ונסיונות ההתמקחות וההישרדות של אוולין לבין גלגולי העבר (אחורה יותר ויותר בכל פעם). למרות שאנחנו יודעים איך כל הגלגולים האלה הסתיימו הם מוסיפים לספר. עוד קצת על מה קרה להם לאורך השנים, על מגמות ועל החלטות ששינו אותם מהותית גם חיים שלמים אחר כך.

אל תעשו את הטעות שלי ותעצרו כשמגיע החלק הביזארי בואכה מגוחך. אתם רק תעצימו אותו והאמת שלמרות הטיפשות המוחלטת שם זה לא הסוף עצמו. והסוף עצמו כן מספק במידה, עצוב במידה ושמח במידה. וכן, גם מוכתם במידה ע"י החלטה הזויה של הסופרת. נו שויין. מה שחשוב הוא שהסיום עצמו עמד בציפיה שהספר בנה, ואחרי שפקפקתי שזה יצליח לקרות אני מאוד שמחה.

לשונאי לולאות זמן כמוני - זאת לא, ואני לא יכולה להדגיש את זה מספיק, לולאה. הזמן מתקדם, ההיסטוריה מתקדמת. כן יש חזרתיות מסויימת בכתיבה כי אוולין אוהבת לחשוב על המטרות שלה די הרבה, אבל לא חזרתיות של העלילה.

שורה תחתונה

מאוד מאוד נהניתי מהקריאה, ברמה שטסתי על הדפים למרות שבדרך כלל אנגלית פיזית (לא אודיו, לא מקצועית-טכנית) לוקחת לי זמן. אני לא יכולה להגיד שהוא חסר בעיות, אבל הוא גרם לי להרגיש. ובים של ספרים קלילים/תבניתיים זה הרבה.