מוזהבת + מנצנצת (אסירה בכלוב זהב #1+2) / רייבן קנדי
באתי סקפטית, יצאתי מרוצה.
טריגרים: חטיפה, אונס, מוות, עבדות.
אז מה יש לנו הפעם?
פעם היתה ילדה קטנה עם משפחה, ואז כבר לא. מידאס, המלך המוזהב, הציל אותה עוד לפני שבכלל חלם על הכתר ומאז היא איתו, עשויה זהב חי, המועדפת עליו. זאת שאסור לגעת בה ונשמרת מאחורי סורג ובריח. אבל אוצרות סופם להיבזז ויש הרבה מפלצות חמדניות בחוץ.
ומה חשבתי?
לא אשקר, באתי זהירה. הפרסומים והדיבורים הדגישו אופל וכידוע זה לא כוס התה שלי. אז נתחיל בזה שבעיני זה לא אופל, בעיקר כי כל דבר שאנחנו תופסות כרע במציאות מוצג כדבר רע. מה גם שרוב הרוע לא ממש קורה לגיבורה אלא רק מסביב - וקיבלנו ספר שאני לגמרי יכולה להנות ממנו. העולם אפל וקורים בו דברים רעים? בטח. אבל זה לא מוצג בחיוביות יתרה.
הגיבורה שונה בנוף. תקראו לזה שטיפת מוח, גרומינג או מניפולציה - זה לא משנה. מה שמשנה זה שהיא נמצאת בכלוב (פיזי! אחד התיאורים המגניבים אגב) מרצון. כמקום בטוח. היא אולי לא מרוצה מכל אלמנט ביומיום שלה, אבל בניגוד לכל כך הרבה ספרים לאחרונה הסיפור לא מתחיל בבריחה. ייחודי, מגניב ושווה קריאה בפני עצמו.
הקסם כתוב יפה. אנחנו אמנם נחשפים למעט ממנו, אבל מה שמראים לנו מצליח להיות גם גרפי וגם מאוד אלגנטי. מעין הליכה על חבל בין רעל ליופי, בין מפלצתיות לפראיות. אנשים עושים יופי של נזק גם בלעדיו, אבל כשהוא שם הוא נוכח.
מה שכן, שני הספרים נגמרים בצורה מאוד פתוחה - וחבל. אני מעדיפה סדרות עם ספרים שמספיק בטוחים בעצמם כדי להתחיל ולסיים סיפור. כאן לא הרגשתי הפרדה יתרה בין הספרים אלא לכל היותר מעבר ארקים באנימה, כשבכל פעם מגיע בחור שמוק יותר, מרושע יותר ומכוער יותר. חברות זה הספר השני, אין צורך לסיים אותו "בקליפהאנגר" כדי לשכנע אותי להמשיך לקרא - או שהכתיבה, העלילה והעולם כבר עשו את זה או שלא. עם חוסר הידיעה אני אחיה בשלום.
שורה תחתונה
לא שיא העומק והתחכום (למרות מה שחלק מהדמויות רוצות שנחשוב). כן מאוד זורם לקריאה כבר בספר הראשון ושבר לי רצף ספרים מבאס. אני בעד
תגובות