מדריך הקוסמים לאפייה הגנתית / ט' קינגפישר
אומרים שכגודל הציפיה גודל האכזבה, אבל אם היו ציפיות בינוניות ואכזבות בינוניות - זה גם נחשב?
אז מה יש לנו הפעם?
מונה היא נערה עם קסם-אפיה, היא יכולה לשכנע בצק לעשות כל מיני דברים: לתפוח, להיות רך וטעים, לא להישרף וגם... לרקוד! החיים בסך הכל לא רעים, עד שהיא מואשמת ברצח ומובלת לארמון.
ומה חשבתי?
הרעיון חמדמד והשימוש בקסם מגניב, אבל העלילה ילדותית ברמת בית ספר יסודי וקשה להתעלם מזה.
רעיונית הקסם עובד. יש לנו מגוון גדול של יכולות ברמות ביזאר משתנות שזה תמיד חיובי, ומונה משתמשת בקסם די בחופשיות: היא מכשפת בצק, עוגיות, לחם ושלל מאפים בדרכים שונות. ז"א גם החומר המכושף משתנה וגם השימושים שלו. היא עושה נסיונות, היא מכירה במגבלות שלה והיא לגמרי בסדר עם לטעות. מעבר לאנשי ג'ינג'ר שימושיים, היו גם מצופי-לחם מצוינים ושאר המצאות. היתה פה הרבה יצירתיות.
אבל העלילה פשוט לא טובה. אין איזון של כמות האירועים, אין רגעי מתח וקטעי האקשן מגוחכים. אם בחלק של הקסם קיים מאמץ או מחשבה, או לפחות העמדת פנים של מחשבה ומאמץ - הקטעים הפיזיים פשוט קורים להם. זה כזה להלהלהלה לא נדקרתי כי סיבות. אני חושבת שהייתי מעדיפה נבל רע לשם הרוע ולא את הנסיון להסבר פוליטי שקרס תוך כמה עמודים.
ובסוף מונה היא לא גיבורה שנעים לקרא. היא די פאסיבית עד שאין לה ברירה והיא מקפידה להתלונן שוב ושוב בדיעבד על כמה זה לא הוגן שהיא ילדה והמבוגרים חסרי תועלת. עכשיו אל תטעו, המבוגרים אכן חסרי תועלת, קריקטורה של דמויות, והם אחת הסיבות שהכל מרגיש כל כך ילדותי. אבל גם מונה עצמה, כח והכל, היא לא איזה עילוי. אה כן - והילדים הם לא אלה שמצילים את המצב בסוף, לא באמת, באף נקודה של הסיפור. מונה גם כאילו שנונה-חכמה-בעלת אבחנות נוקבות, אבל זה יותר מדי ולא בחן.
מה שכן, מעניין אותי עולם שבו מצד אחד עושי קסמים הם מוקצים, ומצד שני כמרים לא-קסומים מסבירים איך עובד קסם.
שורה תחתונה
מאוד קליל, אבל כנראה הייתי נהנית ממנו יותר בחטיבה
תגובות