פאנק 57 / פנלופה דאגלס

יש סופרות שאני עוקבת אחריהן, מתעניינת ורק מחכה לדבר הבא. אבל זה לא תמיד המצב. לא תמיד אני שמה לב למי הסופרת. וכאן אולי הגיע הזמן שאכתוב את זה על גבי האינטרנט בתקווה להזכיר לעצמי העתידית - אני ופנלופה דאגלס לא מסתדרות. כי שכחתי שלא התלהבתי מבולי ושליל השטן היה לי מטופש - וכאן יש פחות או יותר את אותן הבעיות עם תפאורה קצת אחרת.

אז מה יש לנו הפעם?

ריאן ומישה התחילו להחליף מכתבים ביסודי ולא הפסיקו עד היום (יב'). הם יודעים אחד על השני הכל: איך נראה היומיום, מה החלומות לעתיד ואיך נראתה הפעם הראשונה - הכל, חוץ מאיך הם נראים. או לפחות הם חושבים שהם יודעים הכל. בגלל... סיבות... והרבה שקרים, העולם של שניהם עומד להטלטל. וכמובן שיהיו בדרך גם בריונות, אלימות, הטרדות ושנינויות. בהצלחה להם.

ומה חשבתי?

כמו שאמרתי, אני לא מוצאת את עצמי בספרים מהסוג הזה. אז להלן אוסף רנדומלי לחלוטין של נקודות:

• למה כל המבוגרים בעולם נעים על הרצף שבין אדיוטים למנוולים? ואלה שלא על הרצף פשוט חסרי אונים

• האפי אנדינג לא כולל אפס מעגלי תמיכה, סורי

• לפחות פה התיכוניסטים שולטים רק בתיכון ולא בכל העיר. יש לאן להדרדר

• אני שמחה שלמר בחור כן יש חברים

• וגם שמחה על העקביות של הדמויות. אף אחד לא באמת משתנה

בכנות? זאת לא דיסהמלצה כמו שפשוט זה לא הספר בשבילי. לחובבות התיכון-שבו-התלמידים-הפופולארים-שולטים זה כנראה יהיה ממש נחמד. זאת בעיקר סקירת-תזכורת לעצמי