צוף / יערה עמנואל

ספר קצר, דיסהמלצה קצרה.

קשה לי להגיד בכלל על מה הספר. בתקציר מובטחים לנו מסע וגילויי, פילוסופיה וקלישאות. בפועל? נותרנו עם קלישאות והרבה יותר מדי סמאט.

למען ההגינות נתחיל בזה שלא סיימתי את הספר. לשם שינוי הקשבתי לעצתי-שלי ועצרתי בערך באמצע, כשעודף תיאורי הסמאט כבר הרגיש לי תוקפני (וזאת למרות הנחת מקור שבד"כ תגרום לי להמשיך ספרים ישראלים ולתת להם כמה צ'אנסים). וזו אולי הבעיה הכי גדולה בספר - זה לא רומן. הוא לא עלילתי ולא פילוסופי - הוא ארוטי. נקודה. יש בו את אותה רמת עלילה של שליח פיצה שדופק בדלת ומבקש טיפ - וגם את אותה רמת קלישאתיות וחיבור לעלילה. התיבול היחיד שתקבלו הוא המבט השיפוטי-עד-אימה של גיבורת הספר, וגם הוא מיני מדי כלפי כל גבר ואישה (זרים, קולגות ונותני שירות) שאתרע מזלם ועינייה נחתו עליהם.

בסוף שיחקנו משחק ופתחנו עמודים באקראי. 7 פעמים מתוך 7 היה קשר לסמאט. בספר קצר זה ווי-טו-מאצ'.

שורה תחתונה? פשוט לא