הבית של הלב / איילת הלפרין קייטס

בא לי לכתוב קצת אחרת הפעם. אני חושבת שאיתיאלה, הגיבורה, היתה מאשרת את ההחלטה.

קחו דקה להנות מאחת הכריכות המשמחות (למה קראתי בדיגיטל?! זאת כריכה למדף!) ונתחיל

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה

אז מה יש לנו הפעם?

משבר גיל ה40 של איתיאלה התחיל קצת מוקדם. בגיל 35 היא מתעוררת ומבינה שמשהו כבר לא מסתדר לה. נמאס לה להדחיק, להחליק, להתאים את עצמה. נדר חברות מלפני עשרים שנה מוביל אותה לטוס לניו יורק, להשאיר בארץ בעל, 5 בנות וקלתיאה מפונקת אחת בשם ביונסה - ולנסות להבין מי היא היום, ומה מהנערה המאוהבת בלהקות בנים נשאר ממנה

נו, על פניו פרוזה. מה חדש?

במילה אחת? האופטימיות.

הסיפור הוא אמנם סיפור של ספק גילוי עצמי ספק התרפקות על הנעורים, אבל ביסודו הוא אופטימי ומלא חיבה כלפי הדמויות. היומיום לא מדכא! החיים אולי לא וורודים ומלאים חדי קרן שמפליצים פחזניות וניל אבל הם גם לא בקיצון השני והעצוב. הזוגיות מתוקה, הילדות אוהבות, החברות נאמנות. כן, יש ריבים, יש ספקות, יש חלומות שלא התגשמו ודלתות שלא נפתחו. אבל יש גם חלומות חדשים, גמישות וקבלה (עצמית ומהסביבה) שתמיד נעים ומרענן לקרא עליה.

והנקודה האחרונה עשתה לי את זה ☺️איתיאלה לא נתקעת על החלומות שלא הגשימה. היא משנה אותם לצרכיה, חולמת חלומות חדשים, לפעמים שונים ולפעמים דומים. היא תומכת באחרים אבל מוכנה לקבל עזרה.

והיא דמות שכיף לקרא. אפשר להזדהות איתה, לכעוס עליה ולהתלהב איתה מזמרים חתיכים.

שורה תחתונה

ספרות מקור כיפית והמון שירים מהניינטיז שלא יוצאים לי מראש. אה, ומטאפורות על צמחים מפונקים (כן הקלתיאה שלי שבסלון, אני מסתכלת עלייך. תתנהגי יפה). מה עוד צריך?