קירקה / מדלין מילר - חצי דיסהמלצה, כולל ספויילרים!

סיפורה של אחת האלות הכי אנושיות שהילכו על פני האדמה

טריגרים

אז מה יש לנו הפעם?

קירקה מספרת את סיפור חייה בגוף ראשון: החל מילדותה בארמון הטיטאן, דרך אוסף החלטות שגויות וכמה נכונות שמובילות אותה לאי המבודד, ועד הפיכתה למכשפה מאיאיאה.

למה לא	למה כן
דיסוננס גדול בין האופי הילדותי מאוד של קירקה במחצית הראשונה של הספר, לבין המעשים שלה. ממחשבות ילדותיות לסקס עם בן אנוש	מעין אוטוביוגרפיה פנטסטית לחובבי הז'אנר. אין כאן עלילה קלאסית עם התחלה-אמצע-וסוף אלא אוסף סיפורים
למרות החוזק קירקה אנוכית להפליא. למשל היא לא מוכנה לעזור אפילו לאלו שנשלחו לגלות איתה, שהיו סוררות כמוה. במקום היא מרחיקה אותן משפע הבית ופוקדת עליהן לא להראות עצמן בפניה	דמות ראשית חזקה נפשית - חיי הנצח מפילים עליה מכה אחר מכה והיא נלחמת וממשיכה לצעוד בדרכה
הסברים במקום עלילה. גיבורים שונים פוגשים את קירקה ומספרים לה על מסעותיהם, היא בתורה מעבירה הלאה חלק מהסיפורים, אבל לא משתתפת בהם
ניים-דרופינג במקום עלילה. יש כאן ציפיה שהקוראים יכירו הרבה מאוד סיפורים מהמיתולוגיה היוונית ובמקום לשלב את העלילה שלהם בסיפור של קירקה שמות הגיבורים נזרקים לאוויר פעם אחר פעם

פמיניזם

הספר מתיימר בארבעת העמודים הראשונים שלו להיות סיפור פמיניסטי על דמות שלא קיבלה את הבמה הראויה לה. אבל אין פה איזה סיפור פמיניסטי במיוחד, למעט הצגה של כמה נשים כאכזריות כמו מקביליהן הגברים. קירקה היא דמות אנוכית שנתונה לחסדי גברים אחרים רוב חייה והאושר שלה תלוי בהם. הדוגמא הכי בוטה היא המבקרים באי: גברים אלוהיים ואנושיים מתקבלים בברכה במהלך כל הסיפור, אבל נשים? מתקבלות בחשדנות או ממש מורחקות מעין.

גם יצירת העולם נעשית בקנה מידה קטן - כל הרוע עדיין קיים, כל מעשה אנוכי של האלים לא השתנה - רק קירקה יכולה לברוח בעצמה אל המוות.

אבל הכי חשוב - הסיפור של קירקה לא מועבר הלאה. לא זובחים לה, סיפורי האימה שלה נשכחים והסיפורים על כוחה ניתנים ל"מכשפה של איאיאה" ולא לה. היא נמנעת מכל צורה של חיי נצח בעצמה, אבל מקפידה לשמר את חיי הנצח של כל הגברים שנתקלה בהם בדרכה.

שורה תחתונה

מסוג הספרים ששווה להתחיל לקרא בספריה ולראות אם הקריאה זורמת, כי הסגנון של הפרק הראשון הוא לגמרי סגנון הספר. בעצמי טרחתי לסיים אותו רק כי הייתי בחופש וזה היה הספר היחיד שהבאתי.