פייר קאץ׳ (רד־זון רייוולז #1) / קנדי סטיינר
הייתי צריכה קצת הפסקה מספרים כבדים - ובתור הפסקה הוא לגמרי סיפק את הסחורה.
רגע של התמרמרות על הבחירה המטופשת לא לתרגם את שם הספר או את שם הסדרה (ברצינות, זה לא קריא. איך זה נהיה כל כך פופולארי) ונתחיל.
אז מה יש לנו הפעם?
הגיבורה שלנו היא שחקנית פוטבול תותחית, והיא משחקת, תאמינו או לא, בקבוצת גברים. נוסף על כל הבעיות הרגילות של להיות הבחורה היחידה בתחום גברי ובמרחבים אינטימיים, נמצא איתה בקבוצה לא אחר מאשר החבר הטוב של אחיה. בחור חתיך, מוכשר ו... אה כן, הסיבה שאחיה יושב בכיסא גלגלים כבר שלוש שנים.
למה כן?
ריילי 1 - מצד אחד היא דמות נשית מהסוג של קומדיות שנות ה-2000 המוקדמות: היא מוכשרת, היא יודעת איך לדבר עם בנים, אין לה חיי חברה מחוץ לקבוצה ואין לה בושה. מצד שני היא כן בוכה, מראה רגשות ויש לה משפחה אוהבת. היא מנסה להיות מושלמת ומבינה כמה השאיפה הזאת יכולה להרוס אותה.
ריילי 2 והקרב על התפיסה - איזו סצנה מעולה!
אחיה - לשם שינוי יש פה ייצוג לא דכאוני של נכות. אחיה היה ספורטאי עד התאונה, וגם אחריה הוא מחפש איזה ספורט הוא יכול לעשות במצב הנוכחי. יש לו חיי חברה וזוגיות, והוא אח טוב לאחותו. נכון שדיבורי ההודיה כבר היו לי טו מאצ', אבל בתור דמות משנה אפשר להחליק את זה
למה לא?
תירוצים לתאונה - אני אמנם מבינה שבלי אוסף התירוצים לא היינו רוצים שהזוג הראשי בכלל יהיה יחד, אבל זה עדיין מרגיש יותר מדי מאולץ בהסבר השלישי
דיסלקציה - קחו את כל מה שעבד על נכות פיזית ותזרקו לפח. מבחינת הדמויות דיסלקציה היא בערך גזר דין מוות והיחס לגביה מוגזם בכל קנה מידה. איכשהו, למעט איזו שורה, אין פה שיחה על דרכי התמודדות או אסטרטגיות למידה מצד אף גורם, רק קבלת רוע הגזירה.
שורה תחתונה
ספר חביב
תגובות