משהו ממני (אהבה בחלקים #1) / סנדרה הבה

דמויות מוצלחות, עלילה מעניינת ומבנה בעייתי

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה

אז מה יש לנו הפעם?

מה בין חנונית-מתנדבת מד"א לבין רומי "הרוק סטאר המקומי", כוכב כדורגל עולה מתיכון בבאר שבע? לא מעט, תודה ששאלתם. השניים נפגשים בתיכון, יוצאים ונראה שכל אחד מהם בנתיב הבטוח להגשמת כל החלומות. עד שהחלטה קשה אחת יוצרת נתק של עשור. בחזרה להווה, מתמודדים עם אותה החלטה, הם יצטרכו להסתדר - כי הם כבר לא היחידים שדעתם משנה

למה כן?

• הדמויות - חוץ מזה שרומי הוא הבחור ועומר הבחורה (שריטה שלי, זה סתם תלוי כמה נשים/גברים הכרתם בשם הזה) אין לי תלונות. שניהם קצת מוגזמים כבר בהתחלה, אז הבריחה של כל אחד מהם לקיצוניות אחרת עוברת חלק. חוץ מזה הבסטי שלו והבסטי שלה נפלאים, אחיה חמוד ואפילו אנשים אקראיים במעגלים של שניהם בסך הכל רוצים בטובתם

• העלילה - ולמה כל ההקדמה על הדמויות? כי אין פה אקסטרא דרמה מיותרת רק כדי להניע את העלילה. יש החלטה שהתקבלה לפני 10 שנים וסיפור התבגרות שנבנה סביב לה. אי אפשר להגיד שהעלילה כיפית, אבל היא כיפית לקריאה. היא מתגלגלת בקצב שלה, לוקחת את הזמן כדי לתת לקשרים להבנות ולא משעממת בדרך

• התאהבות כנערים - מתוקה, חמודה ובסך הכל חיובית. אהבתי שכל החלק הזה היה ברצף ונתן לנו קצת להרגיש מה היה לשניהם פעם

למה לא?

• המבנה: חשבון - לפני 10 שנים (סבבה), לפני 7 שנים (אוקי, רגע אז עברו 3 שנים), לפני 2 שנים (אעעע אוקי עברו 8 שנים מההתחלה ו-5 שנים מאז החלק הקודם). למה כל החשבון הזה טוב? חישבתי את קיצי לאחור ואת גיל הילד קדימה בכל מעבר. מבלבל

• המבנה: נקודות מבט - נקודות המבט בספר ממש בתחרות. אני מסכימה ששתיהן נחוצות, אבל התחלופה הכל כך מהירה ביניהן לא נוחה לקריאה. במיוחד כי שתיהן בגוף ראשון ועם שמות שיכולים לעבוד לנשים ולגברים. ממש תזכרתי את עצמי תוך כדי קריאה מי זה מי. נקודות המבט הרנדומליות לחלוטין של האח והבסטי של הבחור כבר מיותרות לגמרי והוציאו אותי מהרצף

• אפקט סברי מרנן - אני לא כ"כ מבינה למה היה קריטי להגיד כמה האוכל של המשפחה שלה לבן ותפל, לעומת תיאורי מזון ארוכים במיוחד אצלו. מה גם שהיא טוענת שההורים עבדו במאפיה ובתי קפה כל החיים, לא רק ניהלו מרחוק, אז לבחור דווקא באוכל כדי להמחיש את הניכור היתה בחירה שפגעה באמינות

• סמאט מבאס - יש ממש מעט ממנו, וזה מעולה - כי הוא כאילו פונה לעין הגברית ולא לנשית. בכלל כל הפגנות החיבה בספר לא מרגישות כאילו הגיבורה מעוניינת בהן במיוחד. כל הזמן מישהו אחר יוזם, רוב הזמן אפילו ממש מפתיע, וכאמור - באסה

שורה תחתונה: לקרא בכיף ☺️