להבות הדרום (העולם העליון #2)/ דנה לוי אלגרוד

סיום מבאס שמקלקל את שני הספרים

טריגרים

מכיל חצאי ספויילרים

אז מה יש לנו כאן?

ספר שני בעולם פנטזי, בו שולטים מלכים בממלכה מפוצלת. הפעם מתמקדים בממלכה הדרומית, במלך האפל שלה ובפיה שצועדת בגב זקוף אל עבר הייעוד שלה

למה לא	למה כן
שוב מסר בעוצמה של פטיש חמש קילו - הפעם על ניצול הטבע	בעיית החזרתיות המעיקה מהספר הראשון נפתרה אז אם מעניין אתכן מה קרה לפיה המשרתת פה תגלו
אין ממש רצון חופשי למעט משפט אחד בסוף מה שדי הופך את כל הסיפור למשחק, גחמה של האלים. ואם הכל משחק אז אין למי להתחבר כי כולם רק חיילים על לוח
הדמויות הנשיות לא ממש מעניינות. לאף אחת מהן (אולי חוץ מלאלנור) אין אפשרות בחירה אמיתית כי זה או חיים מחורבנים או גורל נצחי גרוע ממוות, ככה שאף פעולה שלהן לא הרואית, או אפילו מוסרית...אלא מאוד סתמית
אין רומנטיקה. יש גועל, סלידה, תשוקה ורומנטיזציה למע' יחסית מתעללת בלשון המעטה. אבל שום דבר פה לא מתקרב ללהיות רומנטי במובן המיטיב גם אם משתמשים במילה "אור"
האלים שמוקים. מישהי בבקשה מוכנה לכתוב לי אם זה הכיוון שנמשך גם בספרים הבאים? אם מאנישים אותם סטייל אחוות הפגיון השחור זה משהו אחד, אם ממשיכים לסגוד להם זה יתסכל אותי עד אין קץ

ההשוואה בין מגינים לדאמפירים (אקדמיה לערפדים) ממשיכה עם כוחות הריפוי שחוזרים כבורנג. זה אמנם לא משהו ייחודי לאף אחת מהיצירות אבל ברגע שההשוואה התחילה זה כבר נמצא באחורי הראש
הדם/סקס מאוווווד מזכיר את 'תקופת ההזדקקות' באחוות הפגיון השחור. גם מבחינת זמנים וגם מבחינה גופנית
שמישהו כבר יסביר לי למה אל מתים לפעמים מתים ולפעמים לא. עברתי חצי סדרה וזה עדיין לא ברור אלא גחמה של העלילה
האלים שמוקים חלק 2: מה הקטע עם ההצעה? הם לא נותנים תירוץ כמו איזון בעולם אלא פשוט אומרים תבחרי בין חלופה גרועה לחלופה גרועה