טוטאל לוס / תמר היזמי

טריגרים: מערכות יחסים רעילות, ניכור הורי ובעיות דימוי גוף

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה 

אז מה יש לנו הפעם?

(מהכריכה, כי התקציר מדויק): דפנה, מוסכניקית גרושה, אם לשני מתבגרים, איבדה אמון באהבה. לאחר שחוותה קשרים פוגעניים במיוחד, היא מתרחקת ממנה כמו מאש. במהלך חופשה באילת היא פוגשת את אילן, זמר ים תיכוני כריזמטי ומצליח, והשניים נסחפים לרומן סוער. בתום החופשה, כשמגיע הזמן לחזור למציאות, דפנה מגלה כי הדרמה הגדולה רק החלה.

ומה חשבתי?

אני מלאה רגשות מעורבים. מצד אחד, התקציר היה נשמע כל כך מוצלח. גם עבודה שונה בבליל המזכירות-קאובויז-נסיכות לוחמות, גם ישראלי "על אמת" (כזה שהוא אשכרה ישראלי! לא אחד שאם תמחקו ממנו את העיר היה יכול לקרות בכל מקום בעולם), גם נגיעה בנושאים קשים עם קו אופטימי - מה יכול להיות רע.

וול... אם נקשיב לספר? בעיקר נשים. רוב הנשים שמוזכרות בספר פשוט רעות אחת לשניה, בפער יותר מהגברים שמופיעים בו, לא שכולם מלאכים. באופן כללי היו הרבה הרבה הרבה יותר אנשים רעים מאשר בכל ספר אחר שזכור לי, כולל כאלה שמתיימרים להיות מלאי מזימות פוליטיות. הקנאה, הבגידה, האלימות, ההשפלות וגם כל המקרים האפורים של איכס כללי לא מפסיקים לתת לנו, הקוראים, סתירה. שוב ושוב ושוב.

מעבר לזה התיקון, אם אפשר לקרא ככה למערכת היחסים ביניהם, מלא בעיות בעצמו. אילן משדל אותה לחשוף סודות ומסרב לדבר. הוא כועס עליה יותר מפעם אחת על זה שהיא שומרת דברים בבטן - אבל לא לוקח אחריות כשהוא עושה בדיוק את אותו הדבר. הטוטאליות של ההתחלה אפילו עצבנה אותי בקטע עקרוני: אם רק נפגשתם ומישהי לא רוצה להפגע מפרסומים (נכונים ושקריים) בגלל שאתם יחד - זה לגיטימי ולא משהו שאמורים לזקוף לרעתה.

בגזרה החיובית הילדים שלה מתוקים, בגזרה העוד יותר חיובית הם לא כאלה כל הזמן. אכפת להם מאמא שלהם, הם מגוננים במידה מול זרים אבל נורמלים בתוך התא המשפחתי הקטן שלהם. מעין קונטרה לבנים השבלוניים של אילן.

אחותה היא משב רוח רענן, אופטימי ואוהב בין כל האנשים בספר. כולל הגיבורה, הגיבור, הילדה והקולגות של כולם. מכפכפת כשצריך (בלי להיות נוראית בדרך), לוקחת אחריות על מה שיוצא לה מהפה, אוהבת תמיד, דואגת, מעודדת ושקולה. אחרי כל האחרים כבר לא היו לי ציפיות ממנה, והיא הפתיעה לטובה!

תיאורי הבגדים לאורך הספר היו מעולים, והתקדמו בהדרגתיות נהדרת. גם המעברונים בין שיחות עם ניר, שיחות שלו עם הילדים וזכרונות מהנישואים שלהם. הדבר היחיד שהיה חסר לי בהקשר הזה הוא איזשהו קלוז'ר מול הילדים. אבל אלה החיים.

ו"אלה החיים" זה כנראה המוטו של הספר. הם מחורבנים, מלוכלכים ומלאי גריז. יש בהם גם שפע אוכל טעים, זיופים באוטו, זריחות ושקיעות.