זורם בדם (חקוק בדם #2) / רות דיווידסון

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה

טריגרים: חטיפה, שבי, אונס ועינויים

אז מה יש לנו הפעם?

בספר הקודם פגשנו את לוסיה: הדעתנית, התומכת, זאת שמטריפה אנשים לפעמים. אבל עברו מאז 10 חודשים אחרי אובדן גדול והגיע הזמן שלה לקום מהמיטה ולהתאפס על חיים משל עצמה. ואם זה תלוי בה, לא בחסות אף משפחה

למה כן?

- התמודדות עם אובדן - לוסיה לא רק מתמודדת עם האבדן של רודריגו, היא גם צריכה להתמודד עם כל השיט של המשפחות תוך כדי. מה אלה יאמרו? מה האחרים יעשו? ואיזה מן שם יוצא לה לעזאזל

- עקביות - בדיחות פנימיות נשמרות ונותנות לנו להרגיש חלק מהסיפור ודמויות ממשיכות לבצע מעשים מעצבנים ומתוקים לאורך כל הספר. הן לא משתנות בפתאומיות. זה נותן לנו, כקוראים, אפשרות לנחש ניחושים מושכלים מה יקרה הלאה. תמיד כיף

- אופטימית. גם בלי סיבה וגם עם. ולפעמים ממש עושה טוב לקרא על אחת כזאת

למה לא?

- ממש מבאסת ההדלקות הנמשכת של לוסיה ללוקאס בזמן שהיא עם רודריגו. במיוחד בימים של נק' ציון חשובות כמו השרשרת. זה לא מוסיף לסיפור שלהם כמו שזה מוריד מהזוג הכי חמוד מהספר הראשון

- רוב קטעי הסמאט מתחילים בהתנגדות. עזבו, רוב השיחות מתחילות בכח (לא הולך וגם לא מאפשר לה ללכת) וזה הטריף אותי. כן, מודגשת התמסמסות ואחכ רצון - אבל זה לא הופך את לוקאס לפחות שמוק (ובואו, זאת מאפיה - שיהיה שמוק לאחרים לא לגיבורה)

- גזענות(? אין לי מילה טובה יותר כרגע) בואו נשים שניה בצד את המאפיה האיטלקית, זה הז'אנר. אבל האמריקאים? חד מימדיים לחלוטין

- עריכה לשונית/הגהה - בעיקר הרבה יותר מדי פסיקים לא הגיוניים

וסתם אקסטרא

איזה כיף זה כריכות עם משמעות עלילתית!