העדן שלי / שושה יוסופוב

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה טריגרים: פדופיליה, אונס, אלימות במשפחה, כת, עינויים

אז מה יש לנו הפעם?

עדן מנסה להיעלם. בלבוש אחר, דיבור אחר ועיר אחרת אולי יהיה לה סיכוי ולא ימצאו אותה. העולם החיצון שונה וזר, אבל שם היא חופשיה - וזה שווה את הקושי. היא מוצאת את עצמה נמשכת לאופנוען אחד, בחור ענק ומצולק, בגוף ובנפש, שמדבר איתה בגובה העיניים. הוא יכול להיות ההתחלה החדשה שלה, אבל אין שום סיכוי שהיא תשאיר את העבר מאחור

למה כן?

• הכתיבה - מסקרנת, מעניינת ובעיקר (תסלחו לי על הביטוי) זורמת. זה לא ספר שעוסק בנושאים כיפיים במיוחד, אבל הקריאה עצמה מהנה. היה אפשר לקצר קצת מ-480 העמודים, אבל בסך הכל יש איזון טוב. קצת מחשבות, קצת רומן, מעבר לאקשן, חזרה לחברויות לא-רומנטיות. הכל מהכל בלי הגזמה לאף כיוון

• האקשן - ובאקשן אני מתכוונת לעלילה שזזה, לא רק לירי ומכות (אם כי יש פה משניהם, כולל כמה סצנות ממש מוצלחות)

• מידת הריאליזם - העולם הוא לא סרט אמריקאי עם פרחים ולבבות בקרדיטים, ואני באמת חושבת שהעלילה הלכה לכיוון ההגיוני היחיד. אין שום סוף אחר שהייתי מוכנה להאמין לו

• נשים נשים שק של עוצמה. וחברות. ומעגלי תמיכה. וצחוקים. ועמוד שדרה - החברויות הנשיות בספר מוצלחות. לא כולן מלאכיות כמובן, אבל זה לא שונה מהצורה שבה הגברים מתנהגים. הן תומכות אחת בשניה, יודעות להחליק כשצריך, מדרדרות חברות לשטויות ושיפוטיות בעיקר על שטויות. הן מוכנות לקבל אחרות למעגל בלי להסס

למה לא?

• גוף ראשון שאמור היה להיות גוף שלישי - זה סיפור מז'אנר "פירורי לחם", ז"א שאנחנו מקבלים פירורי מידע על העבר של עדן לאורך הסיפור. וזה היה יכול לעבוד מעולה(!) אם זה לא היה בגוף ראשון. אין שום הגיון שנחיה בראש של עדן, נשמע את המחשבות שלה, את הרצונות והפחדים - אבל "יחביאו מאיתנו בכח" חלק כל כך מרכזי באישיות שלה, בעבר שלה ובמחשבות שלה בהווה. זה בדיוק המקום שבו לבחירת גוף ראשון/שלישי יש משמעות אמיתית על הכתיבה ועל העלילה - וכאן הבחירה לא הגיונית

• הטעות של מרבחור - אחת ההשלכות של הפוסטראומה של הגיבור פוגעת בעדן, והוא לא מתנצל בשום שלב. עכשיו תגידו, אוקי זאת בסך הכל סליחה וקרו עוד דברים מאז - אבל זה משהו כל כך עמוק, כל כך בוטה והיא לא מקבלת שום בקשת מחילה. שום הסבר. רק גוסטינג ארוך שבסופו עדיין לא מגיעה שום הבעת חרטה. זה נחמד שהוא מתנצל ומסביר להרבה דמויות אחרות מה קרה ומה הוא עושה כדי לתקן - אבל הוא לא מתקשר עם הדמות שנפגעה, עם זאת שהדבר נוגע אליה. מנקודת המבט שלה כלום לא השתנה והכל יכול לחזור על עצמו

שורה תחתונה

תעברו על הטריגרים, כי הם מאוד נוכחים בספר. אבל אם אתן מוכנות לקרא עליהם (וכולם מוצגים כדבר נורא) הספר שווה קריאה