הכבלים שמחברים בינינו / ג׳יי ברי (כולל ספויילרים)

בשעה טובה סיימתי סוף סוף את הסדרה, עם כבלים טרגיים (#5) וכבלים נצחיים (#6). אז הפעם לא תהיה סקירה אלא רצף מחשבות אקראיות על הסדרה כולה.

אזהרת ספויילרים! המשך קריאה על אחריותכן

1. הספר החמישי הוא בעיקר פילר והכנה לספר הבא. כן, לומדים לאהוב בו את נוקס - אבל אין ממש התקדמות של העלילה

2. שאלות של בניית עולם:

   1. לא ברור אם לכל בעל כוחות יש אל רדום בתוכו

   2. הכוחות תורשתיים או מגיעים מהאלים? מהכבולים?

   3. לא ברור מאיפה האלים הגיעו, או למה. וגם לא מה מאפשר הם להמשיך לחזור לכוכב הספציפי הזה

   4. כוחות התנגדות: יותר ברור עכשיו למה הם קיימים, אבל לא למה הם ממשיכים להרוג/לענות המוני אנשים אקראיים. לא תמיד זה במטרה למשוך את החבורה - לפעמים זה... סתם?

3. קצוות פתוחים שחסרים לי:

   1. אמא של גייב

   2. אמא של גריפין

   3. מה יקרה בעוד מאה שנים בערך, כשהכלים ימותו

   4. למה הדרייבנים תמיד אחים

4. כל הקרבות הגדולים היו ממש מבאסים. סיילס לפחות קיבל אגרוף פיזי, אבל כל האלים? פשוט טרפו אותם בלי הרבה עניין. סתם בנו כל כך הרבה מתח בשביל משהו שבקושי אפשר לקרא לו קרב.

5. הייחודיות בסדרה הזאת היא לקחת בניית עולם כל כך גרועה ולגמד אותה ליד מערכות היחסים של הדמויות השונות. במובן הזה הספר החמישי פותר את כל הבעיות הגדולות והשישי הופך לפחות מעניין

6. בספר השישי היו כמה מקומות של חוסר עקביות. נניח כניסה למעלית במשפט אחד, ובפסקה הבאה נועלים את האוטו

לסיכום, אני חייבת להודות שנהניתי יותר מספרים 1-4 מאשר מ-5-6. דברים נפתרו הרבה יותר מדי בקלות והרגשתי שלא הייתה סיבה לעוד שני ספרים נפרדים.

מה שכן - שאפו רציני ל"ספרות שנוגעת" שתרגמו את כל הסדרה ולא עצרו באמצע!