בלי כיסוי / ליאת לב רן

כשפרוזה על חיי אמהות מנומנמים פוגשת מעקבים, פריצה ומכוניות מתפוצצות

גילוי נאות: הספר התקבל במתנה

אז מה יש לנו הפעם?

קצת לפני ששירלי נכנסה להריון איבון הופיעה: כריזמטית, נחושה ואמפתית. שופעת מחמאות, עצות והלבשה תחתונה יוקרתית במיוחד. בחופשת הלידה שלה איבון נעלמת, ואיתה כל החסכונות של שירלי וליאור. חמושה בתיק החתלה מפוצץ, תינוקת, גז פלפל והר אדם שעונה לשם ר' היא תנסה להשיג את הכסף בחזרה ולהציל את נישואיה ואת הקריירה שלה.

למה כן?

• סגנון הכתיבה - בדרך כלל אני לא בחורה של "פרוזה", אבל במקרה הזה הכתיבה כל כך זרמה שהתחלתי את הספר וסיימתי בכיף תוך כמה שעות. יש מינון מוצלח במיוחד בין העגמומיות של השגרה לבין קטעי הספק-אקשן-ספק-מרגלים, והמופרכות שלהם ממש תפסה אותי לא מוכנה

• דגלים אדומים - אחד אחד מוצגים כל הדגלים האדומים לאורך מערכת היחסים. אין להם רומנטיזציה, שזאת כבר התחלה טובה, והם גם לא מנסים להעביר את המסר בכח. ברור שהם שם, ברור איך המצב הדרדר, אבל אין פה הטפת מוסר

• מערכת היחסים השניה היא לא אינסטה-לאב (שגם לו יש זמן ומקום, אבל זה לא היה אף אחד משניהם). אני לא חושבת שיכולתי לקבל את הסיפור בכל צורה אחרת. האיטיות, אוסף הסיטואציות היומיומיות והתקשורת עם שאר האנשים בסביבה אפשרו לי לקבל סיפור שיכול היה להתפרש כעוד מסמר בתיאור חיי הזוגיות של כל שאר הדמויות בעולם

למה לא?

• החיים הרגילים מעאפנים. זאת האווירה הכללית של הספר. למעט כמה קטעים ההרגשה היא שחיי שגרה הם דבר די נורא, שאין נישואים מאושרים בעולם, שכולם או משקרים או סתם מטומטמים

• חלק מהקטעי הריגול לא לגמרי ברורים. לא מבחינה טכנית, לא מבחינת ציר הזמן ולא מבחינת עקביות בהחלטות של הדמויות (טיסה? בייביסיטר ארוך?)

שורה תחתונה

ספר שמשחק יפה על הקו בין דכאון לתקווה. ציני מאוד, אבל מלא בהפתעות. שווה קריאה!