אתה והנוף / ג׳סיקה ג׳ויס

קחו שניה להתלהב מהכריכה ונתחיל

אז מה יש לנו הפעם?

נואל חסרת כיוון: מובטלת, נושאת משקעים מעבודה קודמת וזרוקה בחדר אצל ההורים. יום אחד היא מוצאת מכתב אהבה ותמונה של סבתה שנפטרה - עם בחור שאינו הסבא. אחרי שסרטון טיקטוק שהעלתה התפוצץ, היא מקבלת תגובה ממשתמש אנונימי: "זה סבא שלי".

במטרה לחשוף את סודותיה של הסבתא, נואל, הסבא מהתמונה והנכד הזכור לשמצה שלו יוצאים לירח הדבש שהזוג המבוגר לא זכה להגשים. ואם יתמזל המזל כולם יחזרו משם בריאים ושלמים, בלי שהנכד יידחף מאיזה צוק.

למה כן?

• התחלה מצויינת! בחצי הראשון(++) של הספר יש מינון מעולה בין רציני לשטויות, בין שאיפות לסלואוברן

• זה יותר "מיריבים לאוהבים" מאשר "מאויבים לאוהבים". העבר לא מטרגר, לא היתה בין השניים בריונות (כמו שכל כך מקובל בז'אנר). היתה הרבה תחרותיות שלא לגמרי נעלמה 😉 וזה היה כיפי

• תיאורי הצילום ממש נחמדים, המינון שלהם טוב והם מוסיפים לעלילה. אבל קחו את זה בעירבון מוגבל - כי אני לא מבינה בתחום הזה כלום. אולי זה ממבו ג'מבו כמו בסייבר

• הכריכה. 1) היא מהממת 2) היא נכונה! אפילו הזווית שמרמזת על אדם שלישי מתאימה לסיפור

למה לא?

• כל עוד היינו בשלב הסלואו של הסלואוברן היחס בינו לבין העלילה היה מושלם, אבל מרגע שהתחיל הסמאט שאר העולם נדחק הצידה. אפילו הנופים כבר לא תוארו, והטיול הפך ממסלולים לתקצירים

• המהמורה של הסוף איכזבה. כל הספר היתה תקשורת טובה, ואז לקראת הסוף הדברים התחילו להיות קצת תלושים. זה אמנם לא קצר בתקשורת, שזה טוב, אבל זה מצד אחד לא היה דרמטי מספיק כדי להצדיק סצנה דרמטית, ומצד שני דרמטי מדי ביחס למערכת היחסים ביניהם עד לאותו שלב

שורה תחתונה?

ספר חמדמד ביותר והולסומי עד כאב שיניים מרוב מתיקות. עם מקצוע מגניב (צלמת!), יריבות והמון אופטימיות