A Touch of Darkness (Hades & Persephone #1) / Scarlett St. Clair

ריטלינג להאדס ופרספונה - והפעם עם פנטזיה, סלואוברן מוצלח ומסע התבגרות

טריגרים

קחו שניה להנות מהגרסא המוצלחת של הכריכה ונתחיל - שווה לקרא את הבונוס בסוף

אז מה יש לנו הפעם?

מי שמגיע למועדון, עולה קומה ומהמר מול האדס יודע שמדובר בחוזה. אבל פרספונה, אלת האביב, לא מסתובבת בחוגים האלה. היא נופלת למשימה בלתי אפשרית: יצירת חיים בעולם התחתון. אם לא תעמוד בה תשאר לכודה שם לנצח. כשאת אלה? הנצח ארוך... כשאת אלה שהמגע שלה הורג צמחיה? המשימה לא סתם בלתי אפשרית - אפילו טום קרוז לא היה מצליח במקומה

למה כן?

• הרומנטיקה - איטית, מלאת דיאלוגים טובים ופשוט מוצלחת! הייתי בעדם, חיכיתי איתם וחייכתי בטירוף עם כל התקדמות.

• העולם הקסום - האלים נשארים נאמנים לרוח האלים במיתולוגיה: הם אנושיים, נקמנים, אכזרים ואוהבים. הבחירה לתת להם קרניים רק הוסיפה לאווירה הפנטסטית והיתה טאצ' יפה

• העולם האנושי - לא מופרד מהעולם הקסום! בניגוד להרבה ספרי פנטזיה רומנטית הקסם שזור בעולם. האלים אולי מתחפשים לבני אנוש מדי פעם, אבל ברור שהם קיימים. הם אפילו סלבים

• הכוח של פרספונה - זה סתם מגניב ונותן בעיטה מוצדקת בתחת של דמטר. צדק פואטי

למה לא?

• רוב הבעיות בספר נובעות מחוסר תקשורת. זה לא טוטאלי כמו בספרים אחרים, אבל לחלוטין היה פותר לא מעט מהמשברים - רומנטים, משפחתיים ומקצועיים כאחד.

• העולם הקסום - בניגוד לאלים, בקושי ניתן להבדיל בין שאר היצורים. יש אים, יש יצורים ויש בני תמותה - אבל הוזכרו כמה מינים בלי התייחסות מספקת. ברגע שהאלים הם לא 1:1 אלי המיתולוגיה אין ברירה אלא לתת תיאור של כל יצור אחר ולא להסתפק בשם ומראה

• העולם האנושי - או אם לדייק: עולם העבודה. אתם מצפים ממני להאמין שיקבלו מישי למשרת סטודנט ויגידו לה שהיא יכולה לעשות מה שבא לה: לדווח, לחקור או להכין קפה לאחרים? ואז לא לתת לה אף משימה או הכשרה? זה יותר פנטזיה מכל דבר אחר בספר

ההשוואה הבלתי נמנעת, או: כמה זה דומה לאלי הניאון שיצא בסמיכות?

הספר A Touch of Darkness יצא קודם, ב-2019, Neon Gods (אלי הניאון שתורגם) יצא ב-2021.

בקצרה? מעבר לשמות ולדמטר השתלטנית עד מחנק אין הרבה דמיון.

כאן הפנטזיה נוכחת, לא מתחבאת בין השורות. פרספונה של קלייר צעירה יותר בהתנהגות ובמחשבה. בדומה לפרספונה של רוברט היא שמה לב לסביבה וליופי של הצד האחר, אבל בניגוד אליה היא שמה לב גם לאנשים מסביב. אצל רוברט האווירה בוגרת יותר, עוסקת יותר בהסכמה לדרך חיים מסויימת - עם מי לחיות? במה לעבוד? מה נחשב לטאבו? אצל קלייר זה יותר סיפור התבגרות כשהסכנה אמנם קיימת אבל לא בוטה - הגיבורה כבר שרדה אותה פעם ואין לנו ספק שאם תצטרך היא תשרוד אותה שוב.

שורה תחתונה?

מומלץ בכיף! הוא לגמרי בז'אנר הקלאסי של הבחור העשיר והבודד והבחורה הצעירה, אבל הוא עשוי טוב במסגרת הז'אנר. וזה בעצם מה שאני מחפשת - שיהיה עשוי טוב

בונוס

הספר חינמי באודיבל פלוס ובסוף שלו מחכות 2 הפתעות: כמה פרקים מנק' המבט של האדס לאירועים שקרו לפני תחילת הספר וכמה מילים מהסופרת - והחלק הזה של הסופרת היה מדהים בעיני. בין השאר היא מצטטת את אחד הקטעים הראשונים שכתבה בספר והמרחק בינו לבין הספר שיצא עצום. זה מדהים בעיני כי זה מראה כמה כח יש לעריכה, להידוק ואפילו לשינוי כיוון חד יחסית. את הספר ההוא לא הייתי רוצה לקרא. מהספר האמיתי נהניתי.