תנסה אותי / כרמל קוריצקי

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה

אז מה יש לנו הפעם?

בגיל 15 ליבי ובן היו בלתי נפרדים. אבל עברו מאז 12 שנים והמון טעויות. בין תחושת אשמה, סמים, אלכוהול, ציורים, בעיות אמון ואקזיט אחד נוצר פער שאי אפשר לגשר עליו. אבל ליבי מוצאת את עצמה בעבודה זמנית במשרד של בן, והם סוף סוף עושים את מה שהיו צריכים לעשות לפני שנים.

ומה חשבתי?

נתחיל בזה שהכתיבה טובה. נגיע עוד רגע לדמויות, אבל בשום שלב לא רציתי לנטוש את הספר. יש התקדמות, דברים קורים, וגם אם יש כמה מקומות שחפצים משנים פתאום את איפה שהיו זה לא ממש מפריע. כן יש קצת יותר הגיגים ממה שאני אוהבת, אבל בסך הכל זה עובד.

לעומת זאת לא הייתי בעד אף אחד מהגיבורים, לא יחד ולא בנפרד. ליבי היא לא דמות שכיף לקרא, בן עושה טעות קטלנית (בעיני, חבל שלא בעיני ליבי) באישהו שלב וגם אם יש ביניהם כימיה אני לא חושבת שהם טובים אחד לשני, בדיוק כמו שהקוק והאלכוהול לא טובים לה. האמת שליבי אפילו מודעת לזה בעצמה, ולכן כל הרומן ביניהם היה כל כך מבאס מאותה נקודה. קצת כמו עם "תחרה וצבע" - אני חושדת שמי אהבה את הסדרה תאהב גם את זה, ומי שכמוני לא נהנתה ממנה, תתקשה גם פה.

אבל אולי שיקרתי קצת בפסקה הקודמת. כי אם 3/4 ספר היה נשאר אותו הדבר בדיוק, והרבע האחרון משתנה - יש מצב שהייתי עפהההה על ליבי. ממש קיוויתי שהעלילה תוביל אותה בכיוון שונה, כזה שהיה מכבד את המסע שלה. את הטרגדיה, את הטעויות ואת הרצון להשתפר בשביל עצמה. כי היא שווה את זה. כי הגיע הזמן. כי בעצם זה מרגיש לה טוב.

מה שכן, היה מאוד משעשע לקרא גיבור סטארטאפיסט עם תכניות סבירות להמשך ☺️