ריקוד הגנבים (#1)/ מרי א' פירסון

אמל"ק: החלקים שמוסברים מעולים

טריגרים: חטיפה, סחר בבני אדם, מוות של ילדים [כמעט כל הרשימה היא או זכרון, בלי פירוט גרפי]

אז מה יש לנו הפעם?

חיילות עילית של המלכה נשלחות למשימת חיפוש, המטרה: לתפוס את הבוגד בממלכות, המוח מאחורי הקרב הגדול. אבל מול אדם כזה צריך לפעול בזהירות, וסיפור הכיסוי כולל חקירת חור חצי נידח בטענה להפרת הסכמי שטח, מסחר ומיסים. כשהן מגיעות לשם הן מגלות משפחת פשע מגובשת שטוענת לשלטון, סודות גלויים לעין כל ואינסוף אוייבים. נו טוב, בסביבה כזאת גנבות מוכשרות פורחות.

ומה חשבתי עליו?

בקצרה: החלקים המוסברים ממש מוצלחים! אבל צריך להחליט במודע להתעלם ממה שלא מוסבר כדי להנות, ומרגע שקיבלתי את זה כעובדה ממש נהניתי מהספר.

פוליטיקה - עזבו, אל תנסו להבין. מדי פעם יטרחו להסביר כמה דברים כדי שהכיוון של העלילה יהיה הגיוני, אבל רוב הזמן? תזרמו. זה נורא הציק לי חצי ספר, כי כששום דבר לא מוסבר לפרטים אבל הדמויות כן מתייחסות לפרטים אני מרגישה מחוץ ללופ. זה לגמרי טכנו-באבל פוליטי. אבל כשוויתרתי על לנחש את הצעד ההגיוני הבא, כשקיבלתי את זה שאני צופה מהצד ואין לי את כל המידע, זה עבד.

הצגת דמויות - אולי החלק הכי בעייתי בספר. יש 3 מקומות שבהם זורקים עלינו חבורת דמויות (בין 5-10 בכל פעם) בלי מספיק זמן לעיכול או תיאורים מבדילים ביניהן. זה מאוד מאוד מקשה על רצף הקריאה, כי בשלב מסויים, קצת כמו עם הפוליטיקה, הקשר היחיד שהיה לי לדמות היתה תווית "טוב" או "רע" בלי כובד המשקל של העבר שלה שנורא חשוב לדמויות.

מסע - לא מזמן היתה לי שיחה עם סופרת על מה חשוב שיהיה במסע ארוך של דמויות מיריבים לאוהבים. בעיני צריך שיקרו כמה דברים: 1. שארגיש את האורך של המסע. הם הולכים? רוכבים? זה לוקח זמן 2. שיתארו גם סיטואציות יומיומיות/רגילות/שגרתיות ולא רק אירועים דרמטיים 3. שהדינמיקה ביניהם תשתנה בקצב הגיוני וכאן החלק של המסע פשוט עשוי טוב! פעמיים! גם בין שני אנשים וגם באינטרקציה של חבורה שלמה.

היסטוריה עתיקה - זה היה כל כך טוב! לא אספיילר, אבל הקטעים בתחילת כל פרק מתחברים לסיפור, מעשירים את העולם ועוזרים ליצור כמה סצנות מדהימות. הוייב הוא קצת בין 144 קומות (WOOL) לפרן, אבל הטאצ' ייחודי, הסיבות מוצדקות והמסורות שנוצרו מתאימות לעולם.

שורה תחתונה?

שווה קריאה! מקווה שיתרגמו גם את השני

הערות חסרות מקום משלהן:

1. הסוף של פרק 57? chef's kiss 2. החלוקה לז'אנר ממש קשה. [להרחיב בתגובות כי חצי ספויילר: יש אווירה פנטסטית, אבל ממש מעט אלמנטים פנטסטיים. לי זה הרגיש קצת פוסט-פוסט דיסטופי יותר מפנטזיה, ובטוח לא מד"ב] 3. לגמרי ספר נוער. גם בגיל הדמויות (17-19 +-), גם ברמת הפירוט הכללית וגם במעשים של כל הדמויות. אין לי שום מושג אם השני ממשיך באותו קו