מנגינת פעמונים / אושרית אוחנה

קבלו סיפור אופטימי ומתוק כמו צמר-גפן, וכמה שהוא בא בזמן הנכון!

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה

טריגרים: זוגיות אלימה, חטיפה ושבי (שלא נעשים על ידי הדמות הראשית ולא נעשית להם רומנטיזציה)

אז מה יש לנו הפעם?

למלודי אין טלפון, כתובת קבועה או אפילו חשבון בנק. זה עניין של עקרון - וכאלה דווקא יש לה הרבה. אחד מהם אומר שדואגים למי שלא יכול לדאוג לעצמו, וככה היא מוצאת את עצמה בעסקה משונה: היא תעבוד בכפוף למר-בוס-חתיכי על ענייני תרומה לצרכי מס, והוא ידאג לדיירים בבניין מט-ליפול מפינוי לרחוב. מה כבר יכול לקרות?

למה כן?

• מודעות עצמית - הגיבורה חיה חיים... מעניינים, אבל היא לגמרי מודעת לעצמה. זה הופך את הקריאה להרבה יותר משעשעת!

• פיל גוד ואופטימיות - לפעמים יש חשק לדברים כבדים, ולפעמים אני רק רוצה הרגשה חמימה ולהיות במאה אחוז בעד הזוג. וכאן קיבלתי בדיוק את זה.

• זוגיות שנבנית - אין "פייד טו בלאק" של שיחות שהרבה ספרים נופלים אליו. אנחנו לומדים להכיר את השניים דרך אינטרקציות ועקרון ה-Show, don't tell עובד פה מעולה.

  
  

למה לא?

• לקח לי המון זמן להבין איפה הספר מתרחש, במיוחד כי הסופרת ישראלית והשם הראשון שנתקלים בו הוא שרה. אבל העלילה לחלוטין חו"לית. הייתי שמחה לדעת את זה מההתחלה ולא להרגיש שזה היה יכול לקרות בכל מקום אקראי.

• מוזר לי שהיא מנותקת מאירועים חדשותיים כ"כ גדולים. היא אמנם בלי טלפון או טלוויזיה אבל היא חיה בעולם, יש לה חברים והיא עובדת במקומות שסביר שתשמע אנשים מדברים על דברים גדולים שקורים.

שורה תחתונה

ממליצה בכיף על הספר אם מתחשק לכם קצת פיל גוד קליל, ומעבר לזה זה נתן לי את ההוכחה הנוספת לכמה ספרים שונים של אותו סופר יכולים להיות שונים לגמרי לאותה קוראת 😍