המשכוכית / קוני ויליס

או במילים אחרות: מה בדיוק קראתי?

בגדול, חוקרת מקור אופנות מנסה לנווט בין בירוקרטיה ארגונית (לא מאוד) מופרכת, מזכירה מהגיהנום, קאובוי פרות-כבשים-יענים וחוקר בלי שמץ חוש אופנה בחברה שהכי לא ברור ממה היא מרוויחה ומאיפה הכסף למשכורות.

לא נשמע כמו תקציר, נכון? וול... זה כי אין ממש עלילה בספר, לפחות לא בחצי הראשון והמוצלח מהשניים.

נתחיל בהתחלה, זה לא ממש מדע בדיוני. משהו בין מד"ב רך כמו צמר גפן לבין היסטוריה חלופית בקושי. זאת פשוט לא המהות - וטוב שכך. המופרכות של הסיפור שואבת כח מהפעולות היומיומיות של הדמויות: מה ללבוש, מה לאכול, איזו ברבי לקנות כמתנת יום הולדת ומה לעזאזל לסמן בטופס המימון המקוצר שהתארך ב30 עמודים.

אז החצי הראשון נטול עלילה, אבל כתוב מאוד משעשע. כל מי שעבד רגע בארגון גדול יזהה עם ראשי התיבות המתחלפים, קדושת הטופסולוגיה והכח האינסופי שיש למזכירה. צחקתי בקול יותר מפעם אחת והקריאה זרמה למרות החזרתיות.

החצי השני הוא סיפור אחר. יש בו פואנטה אחת שהיה אפשר לנחש באמצע הספר, פואנטה שניה חסרת-פואנטה ועלילה של ספר שלם שנדחסת ל32 העמודים האחרונים. כאן החזרתיות כבר מעיקה ודילגתי בחופשיות על עוד ועוד סיפורי "תגליות בטעות", כשרובם כבר הופיעו בספר פעם, פעמיים או עשר.

אני אמביוולנטית מדי לשורה תחתונה, כי מחצי ספר נהניתי. למתלבטים שאכפת להם - הספר יצא ב96' באנגלית וב98' בעברית והתרגום מאוד מיושן (למשל נעילת אנפילאות).