המוות בא לקחת את אמיליה בחצות (מרפי #3) / אלירן מלכה

סיפור קצר בתיבול אימה

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה

אז מה יש לנו הפעם?

כילדה מרפי הופיעה בטלוויזיה כדוברת למתים, משחררת הנשמות. היום היא נהגת מונית, חובבת טורטית שמנסה לשמור על פרופיל נמוך. 'המוות בא לקחת את אמיליה בחצות' סוטה קצת מהתבנית של שני הספרים הקודמים, (הנערה עם המטבעות בעיניים, מתנת מלאכים), כשמרפי מתעוררת בקרון רכבת ולא לגמרי זוכרת מי היא. כאן נפתחת תעלומה חדשה שמתרחשת בבניין ישן מלא קסם. אה כן, אם היא לא תצליח במשימה ילדה קטנה תמות. יש לה 12 שעות.

למה כן?

• הספר עומד בפני עצמו. למעט כמה הבלחות של דמויות עבר (שלא יהרסו את ההנאה) אפשר לקרא אותו כספר בודד. וזה כיף, כי כל האינפורמציה נמצאת בין הדפים.

• מי הרוצח - בגלל שהספר קצר הוא מאפשר גם למי שלא מחבבת ספרי מתח להנות מסשן קצר של תעלומת מי הרוצח.

• קצב - הספר מתקדם בקצב טוב, מוצלח בהרבה מהספרים הקודמים, כשסצנות מתח ואקשן נפרשות לאורך הסיפור.
  

למה לא?

• מרפי עצמה - קצת איבדה את הקסם כדמות ברגע שאיבדה את הזכרון. היא נגררת יותר.

• אבדן הזכרון קצת אקראי - מצד אחד היא יודעת מי היא, היא יודעת איך לפעול בעולם ורק לא זוכרת איך הגיעה לרכבת. מצד שני היא די שכחה את הכוחות שלה אבל לא נבהלת מרוחות במצב מזוויע.

• אהרון - הסיפור שלו לא היה מספיק ברור בעיני

מה יקרה הלאה?

בגלל הניתוק הקל מהעלילה הראשית ומשפט אחד בסוף, אני תוהה אם הסדרה עומדת לקחת כיוון לסדרת בלשים על-טבעית. האווירה האפלולית כבר שם, וגם תפאורה של עיר נידחת מלאת מקרים על-טבעיים שצריך לפתור. אבל בסוף הספר השני נשאר קצה פתוח לכיוון אחר אז... אני באמת לא יודעת לאיזה כיוון הדברים יתגלגלו. אבל זה מסקרן :)