האחד / ג'ול אי. אן

רעיון מגניב וביצוע מבאס

אז מה יש לנו הפעם?

לייק (כמו אגם, לא כמו האגודל בפייסבוק) בוחנת פרוטזות למחייתה, אובססיבית לנטפליקס, חסרת פחד - ולגמרי דלוקה על שחקן פוטבול חתיכי שהיא פגשה לפני שנים בזהות בדויה.

נשמע ייחודי, מה קרה?

נתחיל בנקודה הממש חיובית בספר: הגיבורה אמנם קטועה, ואפילו מתפרנסת מזה, אבל בניגוד לספרים אחרים ההתמודדות היא לא עיקר העלילה! כן, לפעמים יש מצבים כאלה ואחרים שקשורים לרגליים, אבל הם לא המניע היחיד לעלילה ולא האפיון היחיד של הדמות. זה מקבל מלא נקודות

אבל... זה לא מספיק כדי להחזיק ספר. ובספר הזה היו 2 בעיות גדולות: עבר לא מובן והווה חסר משמעות.

עבר לא מובן - חלק גדול מהסיפור מתעסק בדמויות שלא הכרנו ובמשהו ממש דרמטי שקרה להן. כחלק מאותו דבר דרמטי מסתורי 2 הדמויות הראשיות שלנו נפגשו לראשונה. ולא מבינים כלום ממה שקרה כמעט כל הספר. סופר מתסכל ודי מייאש

הווה חסר משמעות - אין משמעות לשום דבר שקורה כי כל בעיה נפתרת בעמוד הבא, או מקסימום אחרי שני עמודים. טרגדיה? ריב? סכנת חיים? הכל חסר משמעות ויפתר מיד. זה חוזר על עצמו כל כך הרבה שבשלב מסויים כבר לא התעניינתי כל כך מה קורה כי ידעתי שעוד עמוד זה כבר לא ישנה.

שורה תחתונה?

רעיון מגניב, ביצוע מבאס