גורל חקוק בדם + קללה חקוקה בעצם (סאגת חסרי הגורל) דניאל ל' ג'נסן

כריכות מהממות, מיתולוגיה נורדית ומלא אקשן - מה יש לא לאהוב פה?

טריגרים: אלימות, חלקי גופות, נישואים אלימים, מוות של אזרחים, תקיפת יישובים

אז מה יש לנו הפעם?

הגורל של כולם, בני אדם ואלים, קבוע וידוע מראש. מה שנחזה הוא שיהיה ואין דבר שאפשר לשנות כדי להוביל את מהלך החיים בכיוון אחר. זה נכון לכל יצור חי - חוץ מלילדי האלים: מי שבדמם טיפה אחת של אלוהות שמאפשרת להם לשנות את גורלם ואת גורל הסובבים אותם ולהשתמש בכוחות אדירים.

בארץ קרה וקשוחה שכזאת, השבטים השונים מנסים לשרוד, לפשוט, לשדוד - ולחיות.

פיירה הסתירה את הכוחות האלה כל חייה, אפילו מבעלה המנוול. אבל הכוחות מתגלים, נאמנויות משתנות ובריתות פוליטיות מובילות את כולם למלחמה. ופיירה? נחזה שהיא תהיה המגיפה שתשמיד את כולם.

ומה חשבתי?

אני כותבת על שניהם כי בשניה שסגרתי את הראשון המשכתי לשני.

• נתחיל בדבר הכי חשוב - הם קריאים ביותר! הרבה אקשן, הרבה תהפוכות (צפויות יותר וצפויות פחות) והמוני חלומות שמתנפצים.

• סליחה על הצרפתית, כולם קקות (במיוחד בספר הראשון). אין פה אפליה, כולם בסוף אנוכיים מאוד או אנוכיים יותר, כולם מוכנים לדרוך על הרבה אנשים בדרך למטרה

• פרייה מאגניבה. היא גם יפה, גם אופה, גם מבשלת, גם מצילה דגים ממוות, גם לוחמת לא רעה... וגם מקבלת החלטות מטומטמות אחת אחרי השניה בלי לעצור לנשום. מהמם. שילוב של תמימות, פזיזות, חוסר ידע (היא מכירה בזה שאין לה ידע, זה לא עוזר לה) וחוסר החלטיות. והיא ככה לאורך שני הספרים! היא לא משנה פתאום את כל האישיות שלה, כזאת היא.

• כל כך שמחתי מהצורה שבה פתרו את ניחוח הבגידה (במובן הספק רומנטי ספק מע' יחסים) שעולה מהתקציר. לא אסביר איך רק אומר שמודאגים (כמוני) יכולים לנשום לרווחה.

• אמרנו שפרייה מקבלת החלטות מטומטמות? זה רק כי לא שמעתם עדיין על ביורן כפרהעליו. הבחור החתיך עם גרזן האש, שנופל באינסטה לאב הכי קיצוני שראיתי בחיים (ואני אחת שקוראת רומנים רומנטים!). בינו לבין פרייה לא רק שיש שפע החלטות ביזאריות, אלא שגם כקוראת צריך לא להסכים יותר מדי עם אף רעיון שלהם כי הם משנים את דעתם כל כך הרבה פעמים בדרך.

• השימוש בכוחות מעולה, וכל הדמויות לומדות מנסיונות, מכשלונות ומלהסתכל על אחרים. זה אומר שיש השתדרגות קלה (אבל הגיונית ומוסברת) בטכניקה בלי מונטאז'י אימונים ארוכים.

• בכלל, יש הרבה הגיון בעולם (לא בהחלטות, בעולם עצמו) והרבה עקביות. דברים לא קורים סתם וכל פתרון נבע מידע שגם לנו הקוראים היה. זה מגניב, זה כיפי וזה מוסיף אמינות.

• עוד דבר שנעשה טוב הוא דמויות המשנה. אמנם מפה לשם יש לא מעט מהן, אבל הן מאוד מובחנות. אני יודעת מיד מי זה מי, מה הכח/הקשר שלו לעלילה, מאיזה צד של המתרס הוא נמצא ומה ידוע עליו עד כה.

• מה שקצת הפריע לי היה הבחירה לכתוב את הספר הראשון מנקודת מבט יחידה, ואז לפצל לשתיים בשני. אני לגמרי מבינה למה (וזה איפשר השתלשלות אירועים עם פעולה-תגובה-תגובת נגד שלא היה אפשרי בלי נקודת מבט נפרדת) אבל זה הפר את העקביות בדואט.

שורה תחתונה?

תקראו בכיף! תרגום מוצלח, עלילה טובה, לכו תהנו