ארוטיכאן / בומביז'ה

אל תטעו לכריכה להטעות אתכן!

גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה

אז מה יש לנו הפעם?

שישה סיפורים קצרצרים על נשים ישראליות נשואות, וגברים אקראיים שחולפים לרגע בחייהן

מחשבות על האסופה

בקצרה: זה הרגיש כמו שקר בפרסום.

ובאריכות, עם שם כזה ציפיתי למשהו אחר לגמרי. גם התקציר הרשמי נשמע... וול... אירוטי. וזה לא מה שיש פה בכלל. יש בעיקר מחשבות, רובן בקושי יחשבו לבוטות ואין כמעט אף מעשה לטוב ולרע. תוסיפו לזה את השליליות ברוב הסיפורים: מהטרדה, דרך חוסר חיבה מינימלית לבעל (ששם על תקן קיר) ועד לניחוח של תהיה-בגידה-או-לא, ותקבלו אווירה די מבאסת.

וכל אלה בסדר! רק ש...זה לא מתאים לשם, לתקציר או לכריכה. הצבעים האופטימיים(!), הפופ, הלשון והשם פשוט לא מתאימים לתוכן. וכשיש חוסר התאמה כל כך בולט החוויה נהרסת. זה כמו לקבל הודעה להגיע לבריכה בבגד ים כדי לגלות שהמים סגורים אבל העמידו בר סלטים בדשא. טעים? כן, אבל לא בגלל זה הגעתן.

בעצם היה חסר לי רגע של save the cat. רגע בכל סיפור שבו אמצא דרך להיות בעד הגיבורה. לא לחשוב שהיא מושלמת, לא לחשוב שהיא השטן - פשוט להיות בעדה, לרצות בטובתה.

ופר סיפור

משיכה - הסיפור שפותח את האסופה, וזה שכמעט גרם לי לסגור את הספר. מתוארת שם הטרדה, לא סתם מחשבות.

האבא מהגן של ליה - אם באחרים הבעל הוא קיר, כאן גם הילדים. היא חושבת על הילדה רק במונחי תועלת.

רווקה מינוס 3 - מתחיל משעשע והוא כנראה הכי פחות שלילי מכולם. מה גם שהגיבורה מרגישה מספיק בעצמה ואנחנו לא צריכים להתכווץ בשמה.

בראד פיט מרמאללה - אמביוולנטית. מצד אחד סוף סוף(!) יש לנו זוג נשוי שבאמת בקטע אחד של השניה. מצד שני כל מה שמוצד ממע' היחסים שלהם זה חשש מקנאה והאשמות.

אף כמו פולצ'ינלה + אוויר - התיאורים מצויינים, אבל אין אף התרחשות.