אומנות הזיוף / ג'ניפר קרוזי

אחד הספרים המצחיקים-אך-מתסכלים שקראתי לאחרונה

אז מה יש לנו הפעם?

בנות משפחת גודנייט משונות, עצמאיות ועם טעם גרוע בגברים - אה כן, ויש להן סוד במרתף הגלריה. סוד שבשביל להסתיר אותו הן יהיו מוכנות לעשות הרבה. אפילו לפרוץ לארון בבית נעול.

בני משפחת דמפסי מקסימים, הם יכולים לגרום לך לקנות מהם כל דבר. ואם יש משהו שהם רוצים הם ילכו רחוק כדי להשיג אותו. עד אוסטרליה. או לפחות עד לארון בבית נעול.

אותו ארון.

למה כן?

• הספר מצחיק! הוא מופרך לחלוטין, הסיטואציות מטופשות יותר ויותר, אבל זה עובד. בשום שלב לא הרגשתי שזה כבר במחוזות הבואו-נכניס-עוד-תחמנות-בכח.

• רומנטיקה במידה, חברות במידה, סקס במידה - המינונים מוצלחים.
  

• נרמול של פעמים ראשונות מחורבנות. כי זה העולם ומותר לאנשים להיות אנשים. זה כל כך כל כך חשוב ושונה בנוף של רומנים רומנטים "רגילים". יש דמויות שאשכרה יושבות ומדברות על מה היתה הבעיה, והדיאלוג הפנימי של אלו שלא מדברות על מה לא עבד מאוד חומל? מבין? ריאלי? הן לא מלקות את עצמן בגלל זה.

• שואו, דונט טל. למרות שאומרים לנו כמה בנות גודנייט משונות/עצמאיות גם טורחים להראות את זה הרבה, לאורך כל הספר. בסיטואציות, בשיחות, במחשבות... כנ"ל לגבי שאר הדמויות - מראים התנהגות עקבית, לפעמים רציונלית ולפעמים מונעת מרגש, אבל כזו שמתאימה לכל דמות.

למה לא?

• שמות. מילא זה שלכל דמות יש לפחות שלושה שמות, או לפעמים תשעה - עם זה אני יכולה לחיות בלי בעיה. אבל ההצגה שלהם בהתחלה חסרה. מאוד. לקח המון זמן להבין על מי מדברים כי לא ממש הציגו את הנפשות הפועלות אלא זרקו עלינו חבורת אנשים גדולה. למשל בשלב מסויים נכתב שישבו באוטו של ג'ף ולקחו לי דקות ארוכות להזכר מי זה (הוזכר לחצי רגע בהתחלה).

• בהרחבה על סעיף הדמויות, לפעמים הרבה מהן נמצאות יחד בשיחה וממש הרגשתי איך המוח מתאמץ לחבר שם לדמות למשפטים.

שורה תחתונה

ממש נהניתי! הרבה יותר משציפיתי