The Wren in the Holly Library (The Oak and Holly Cycle #1) / K.A. Linde

אמל"ק: הכל תלוי בהרגשה. והספר הזה שימח אותי בלי להיות שמח. הימרתי על כריכה יפה באודיבל וזה השתלם

אז מה יש לנו הפעם?

לפני 13 שנה המפלצות יצאו מהארון. ערפדים, דרואידים, אינקובוסים, סוקובוסים, אנשי זאב, נימפות ושאר יצורי זוועה. העולם כמעט נחרב. מי ששרד את השנים האפלות, בני אדם ומפלצות, הסכימו על אמנה שתעצור את ההרג. אבל הנזק כבר נעשה, ניו יורק לא חזרה להיות מה שהיתה. קירס, גנבת מוכשרת במיוחד, נשלחת למשימה שגרתית. מערכת האבטחה המושבתת היתה אמורה לרמוז לה שמשהו לא כשורה, אבל עד שהיצור יצא מהצללים כבר היה מאוחר מדי.

למזלה, או שלא, יש לה בדיוק את הכישורים שהוא מחפש. הם עומדים לגנוב משהו גדול. סיכויי ההישרדות? קטנים.

ומה חשבתי?

אחת הדוגמאות היותר מוצלחות לזה שבסוף הכל תלוי במצב רוח, כי איך שסיימתי את הספר היתה לי רק הרגשה אחת: אני רוצה להמליץ עליו לכולן! שלא תטעו, זה לא ספר מושלם. יש בו הרבה יותר מדי leap of faith יחד עם כמעט דאוס אקס מכינה וכולם קצת מתנהגים כמו בספרי נוער למרות שהגיל שלהם נע בין 26 ל-500 פלוס.

אבל הוא כל כך חמוד! יש כימיה מעולה בין הראשיים, דיאלוגים מוצלחים בין שאר הדמויות והוא פשוט ממש ממש כיפי למרות העולם המדכא. יש עושר קסום, הקדמה יפיפייה והמון אקשן. אה, וגם קריינית ממש סבבה.

עוד משהו נחמד הוא היחס הנונשלנטי לחלוטין למין הפרטנרים. לגיבורה היתה חברה קודם, הגיבור שכב בעבר גם עם גברים, וזה צ'יל לחלוטין. היא אפילו מתייחסת באיזשהו שלב להבדל בסקס עם גברים מול נשים ונרמז שהיו לה פרטנרים קודמים, נשים וגברים. בניגוד ליחס של מלון וולף למשל, זה לא קינק, לא משהו מפתיע ואף אחד לא מרים על זה גבה. קול.

מה ששיגע אותי היה הקבלה של העולם. לקח לי בערך חצי ספר לקבל את קיומו של הסטטוס קוו המוזר שיש שם. המוח שלי יצר עוד ועוד תרחישי אימה לטובת המפלצות. למה שהן לא ישלטו, מנקודת המבט שלהן? לקראת האמצע כבר יש מספיק מידע ורואים מי חי איך והדברים נהיים הרבה יותר הגיוניים. או לפחות מסתדרים בראש.

לעומת זאת הבחירה בציפור Wren, גדרון, לא הסתדרה לי עד הרגע האחרון. זאת ציפור קטנה עם סילואט די גנרי, וכולם שם מזהים אותה במבט חטוף 😂 צפרים מדופלמים אלה