The Roommate Risk \ Talia Hibbert

אם אתן מחפשות אמל"ק: זאת דיסהמלצה. אבל התאמצתי לסיים את הספר ואני חושבת שעלו בו כמה נקודות מעניינות. קצת טריגרים, ונתחיל

טריגרים

נטישה של הורה

מוות של הורה

תלות באלכוהול

אז מה יש לנו הפעם?

ג'סמין מאמינה שרומנטיקה זה לחלשים. או בעצם לחזקים - לאנשים לא פגומים, לכאלה שמסוגלים לאהוב. כל מערכת יחסים היא דבר מסובך וניתנת לחלוקה: משפחה, חברים או סקס מזדמן. והיא לא שוכבת עם חברים. אבל כשהחדר שלה מוצף ורהול, החבר הטוב מזה 7 שנים, מזמין אותה לישון אצלו עד שישופץ - העמדת הפנים של שניהם נסדקת.

בואו נלך קצת אחורה

לרוב אני מאמינה גדולה בלנטוש ספרים באמצע. אנחנו קוראות כדי להנות הקריאה - לא כדי לסבול ממנה. אבל כאן קרה דבר מעניין - יכולתי למקד מה היה חסר לי. מה לא עבד. והפלא ופלא - מה שלא עבד הוא משהו מאוד בסיסי. שני כללי אצבע לא היו בספר - "להראות" ו"לשמור על מינון/איזון".

להראות - Show, don't tell

כשמדברים על להראות ולא לספר רוצים שהקוראת תבין מתוך הסיפור איך דמויות מרגישות, חושבות או אפילו נראות. הדוגמא הקלאסית היא ההבדל בין "ישראלה הביטה במראה ולדמות שהביטה בחזרה היה שיער קצר, נמשים ועיניים חומות." לבין "ישראלה העבירה יד בשיערה הקצר בהיסח הדעת".

בהקשר הרומנטי: אל תספרי לנו שהם חברים - תראי לנו! בליל מחשבות פנימיות לא עוזר כמו אינטרקציה בין השניים. ובספר הזה בקושי היו דיאלוגים! רוב רובו המוחלט הוא אוסף הגיגים של הדמויות הראשיות לאורך השנים.

מינון

הספר סובל מחוסר איזון משווע. בהתחלה מתואר כל יום לפרטי פרטים ואחר כך מדלגים בקלילות על חודשיים. סצנות סמאט נמשכות הרבה יותר מדי עמודים, בזמן ששיחות שאמורות לקדם את העלילה מקבלות פסקה בקושי. בשלב מסוים בילוי נמשך יותר מפרק!

אבל למינון ולאיזון יש חשיבות: בין השאר הם קובעים את קצב העלילה. כשאין איזון הקריאה דומה לנסיעה בכביש מהיר ופתוח כשמדי פעם, במפתיע, נתקעים בפקק מהסוג הממש מעצבן של עצירה מוחלטת.

שורה תחתונה

בשורה התחתונה, זה לא ספר טוב. העלילה לא מתקדמת, בקושי יש קונפליקט והקריאה לא זורמת. אבל הוא מדגים באופן די מדהים למה בכלל קיימים כללי אצבע. למה עריכה היא דבר חשוב. מה זה אומר קריאה זורמת מול קריאה לא זורמת. אז כהדגמה - הוא נפלא.

בתמונה: טריגרים מפי הסופרת